|
החיפושית היא
שלי!!!!
מאת:
ניר סבירסקי
מי שמכירני
יודע כי איני אדם רברבן או יהיר, ולכן יש
לראות בהודעה
זו הודעת הצטרפות של רכב חדש לחיק המועדון, ולא
שירשור של
התגאות בכישורי המזומנים שלי. מלבד זאת, זו תהיה הודעה אינפורמטיבית
שבה
אשאל את
השאלות הנוגעות לרכב ואציג את התקדמות העניינים עמו - כהודעתו של רן
לגבי
הווספה.
אז
למי שלא מכיר, שמי ניר סבירסקי, אני בן 19 וחצי, מתגורר באיזור חיפה,
לומד שנה שניה במחלקה להנדסת
מכונות באורט
בראודה, ועומד לסיים תואר הנדסאי מכונות באותה
מכללה.
חיפשתי
חיפושית זמן רב, ובסופו של דבר
הגעתי לפשרה
- רכב מודרני שנשמע כמו חיפושית - ולאחר והודעות רבות בפורום הגיעה
לחיקי הטווינגו והיא שירתה אותי נאמנה למעלה משנה שבה נדחה חלום הרכב
הישן, אבל זה הטריד אותי תמיד
ואפילו בשלב
מסוים תכננתי להחזיק שני רכבים, אבל זו הייתה יכולה להיות ספינה שוקעת
מבחינה
כספית.
הלימודים,
לפחות בשלבם הראשון (ואולי האחרון), עמדו
להסתיים,
והגיע זמן מכירת הטוויגנו - רגע כואב. זה
לא שלא
יכולתי להחזיק אותה, פשוט קשה לי לחשוב על זה שאשלם 4,500 בשנה על רכב
שאראה
פעם בשבועיים
- כבר עדיף למכור למישהו אחר, שיהנה ממנו באמת, שינצל את כל הטוב שהוא
יכול להציע,
והציע.
החיפושים
אחרי קונה היו "קשים", היו מורידי המחיר בטלפון, היו הנדהמים על היד,
היו אלה שבאו ראו ולא קנו - הייתי
מיואש, אבל
ידעתי ברגע שהיא הולכת - לא יקח לי הרבה זמן לקנות את מה שחפצתי בו כל
כך הרבה.
אז בסוף
ינואר, היא הלכה. הפסדתי, אבל הרווחתי.
הפסדתי מעט
מהכסף, אבל הרווחתי את השקט הנפשי.
לאחר שנפרדתי
ממנה רציתי לעבור למשהו מיוחד...
תוך כדי
השאיפה למצוא משהו, הטרדתי רבים - בעיקר את
ג'ורג'
שהשקיע מזמנו היקר ועשה איתי סיבוב חיפושיות באיזור, ואת חולה~הגה (הכה
מסתורי ושאף
אחד לא מכיר) בה"פ רבות על הנושא. כתוצאה מההטרדה הזו, החולה התמכר
בעצמו,
והתחיל להטריד אחרים אחרים בעניין - כך דיסקסנו על מצבן של חיפושיות
שראינו,
מה שווה יותר
ומה לא שווה כלל ואיפה מוצאים כסף לשיפוץ הסוסיתא?!.
אני מודה
בתבוסה - החולה מטרידן טוב בהרבה ממני,
ותוך משיכת
חוטים הצליח לעלות על 2 חיפושיות, משנת 1961 ומשנת 1963, שתיהן באותו
צבע, שתיהן מאותה העיר.
תקופה ארוכה
לא הסכים להדליף לי מידע על מיקומן או בעליהן, עקב רצונו לרכוש אחת מהן
בעצמו. אך
כאשר הייתה חיפושית אחת, 63 , בגבעתיים, ששנינו הלכנו לראות - בשיחת
טלפון
אחרי זה קבע
החולה, שהאחרת (61) האדומה במצב טוב בהמון מזו. ואני כבר התחלתי לאבד
את
הראש...
בסוף אוקטובר
של שנה שעברה, עלתה לרשת מודעה "למכירה
חיפושית מודל
61". התקשרתי באותו היום מהמכללה, וקבעתי להיפגש עם המוכר בשישי
הקרוב. אחרי
השיחה, שמתי לב לשם המוכר, לפרטים ולמחיר והבנתי שמדובר באותה החיפושיה
שהחולה דיבר
עליה בלי סוף, זו שבמצב טוב יותר מה 63 מגבעתיים, זו ש"עומדת ככה
חמודה
מתחת לבניין
עמודים".
באותו יום
שישי עשיתי דרכי למרכז, אבי
אסף אותי
ונסענו לעבר האוטו. הגענו, ראינו, לא הסכמנו על מחיר, אבל קבענו לדבר
עוד
חודשיים -
אחרי שהיא תעבור את המבחן החצי שנתי שלה.
זה
היה סיוט, אבא ראה - אבל לא התרשם, הוא במין גישה
של "תקנה,
אבל לא את זו" - ההסברים על זה שזו במצב טוב יותר מה 63, לא עזרו. אבא
היה
נגד.
והסיוט לא
נגמר..., אמא לא ראתה - אבל הייתה נגד. "עד
שהתרגלתי
לטווינגו" במקרה הטוב, "מה אתה קונה גרוטאה?!" בכל מקרה
אחר.
מבחינה
כספית, אני
רק סטודנט מושתן, שמקבל קיצבת חיילות (מלגה). גם זמן "לא היה לי",
כאילו
היה אבל צריך
להקדיש אותו ללימודים והחיים.
זה היה סיוט, הזמן עבר לאט לאט, ידעתי שיש לי אפשרות
להגשים משהו
שתיכננתי המון זמן, אבל בעצם אין לי.
אבל הסבלנות
השתלמה. ההורים הסתגלו לשיגעון של הילד והשיחה עם בעל החיפושית לא
איחרה לבוא, בדיוק שבוע אחרי
שהטווינגו
עברה בעלות, נחתם זכרון הדברים ביני בין הבעלים - כבר לא היה לי אכפת
להתווכח על
הכסף, חלומות שווים הרבה יותר מניירות או מספרים. 5 ימים אחרי זה, כבר
העברנו בעלות...
יש לי
חיפושית!!!!!!
|
